כיצד נולדה שיטת השער

בגיל 26, בעודו סטודנט למדעי ההתנהגות, עבר יוחאי ישראלי אחד מאותם רגעים נדירים בחיי אדם שבהם המציאות הרגילה נסדקת - מה שהפסיכולוג ויליאם ג'יימס כינה "החוויה המיסטית", המתועדת בהרחבה בספרו הקלאסי "החוויה הדתית לסוגיה" (1902).

הכל התחיל באחר צהריים רגיל לחלוטין. יוחאי ישב על הספה וקרא ספר, עשה הפסקה והניח לעיניו לבהות בצמח שעמד בעציץ בחדר. ואז — ללא כל אזהרה מוקדמת — החל המסדרון.

ג'יימס מתאר את החוויה המיסטית כמצב תודעתי בלתי אמצעי ועמוק, המאופיין בארבעה סימנים מובהקים: היא אינה ניתנת להבעה במילים - רק מי שחווה אותה יכול להבינה; היא נושאת איכות של התגלות - תובנה חודרת של ידע שאינו נגיש לאינטלקט הרגיל; היא ארעית - חולפת, אך משאירה רושם עמוק לכל החיים; והיא פסיבית - האדם אינו שולט בה, אלא מרגיש שכוח גדול ממנו משתלט על המתרחש. לצד אלה, נחווית תחושת אחדות עמוקה עם היקום וביטול הגבולות בין ה"אני" לעולם - וסמכות פנימית שמשנה את השקפת העולם מן היסוד.

ג'יימס מציין שחוויה כזו עלולה לפרק אדם שאינו מסוגל להכיל את עוצמתה — ואצל אחרים, היא מארגנת מחדש את האישיות סביב מרכז עמוק יותר, ומעניקה תחושת שליחות.

חוקרים מתחום מדעי המוח ומתחום הנוירולוגיה של הדת (Neurotheology) מציעים כי במצבים מיסטיים מתרחש שינוי חריג בדפוסי הפעילות והקישוריות בין אזורי מוח שונים — שינוי שעשוי לאפשר חוויית מציאות שאינה נגישה בדרך כלל לתודעה היומיומית.

אולם הגילוי המכונן של מערכת ההפעלה האנושית לא התרחש בשיא החוויה עצמה - שעליה אין אפשרות להגיד דבר, שכן היא מחוץ לגבולות השכל ואין בה סובייקט שקולט אובייקטים של החושים - אלא במסדרון שהוביל אליה. במסדרון זה נסקרו בקצב מסחרר, בפאסט-פורוורד, אינספור אירועים מחייו המוקדמים ביותר של יוחאי: החוט המקשר ביניהם, כיצד כל אחד מהם השפיע על אינספור אירועים נוספים בהמשך - וכיצד כל אלה, ביחד, הובילו אותו לרגע הזה בדיוק.

מתוך מחזה מסחרר זה עלתה הכרה עמוקה: קיימת אינטליגנציה גבוהה המנהלת כל היבט בחיי האדם — גוף, נפש ומודע ותת-מודע. אינטליגנציה שיודעת כיצד כל חוויה — שולית ככל שתיראה — השפיעה עלינו, וכיצד היא ממשיכה להשפיע עלינו עד היום.

רק שנים מאוחר יותר, במהלך פיתוח שיטת השער, מצא יוחאי את הדרך להתממשק ישירות לאינטליגנציה זו ולרתום אותה לצרכיו של כל אדם. לאינטליגנציה זו קרא יוחאי מערכת ההפעלה האנושית.

לאחר החוויה המיסטית המשיך יוחאי בחייו האקדמיים ובעבודה כאילו לא קרה דבר — אבל משהו עמוק השתנה בתוכו. משהו שסבר שיכול לשנות את הדרך בה האדם תופס את עצמו ואת העולם, ויכול להקל על הפחדים, הדאגות והסבל הנפשי. הוא רצה לחלוק את זה עם אחרים, אבל לא ידע איך. כיצד ניתן לדבר על מה שאין דרך לבטאו באמצעות מילים?

בטרם החל בפיתוח שיטת השער, צבר יוחאי ניסיון רב בטיפול והכשרת מטפלים בשיטות המתמחות בתת-המודע, בשינוי דפוסים, בעבודה אנרגטית וביצירת מציאות. את ההכשרה וההסמכה להכשיר מטפלים בחלק משיטות אלה קיבל ישירות ממפתחיהן, אליהם טס באופן אישי. מ-2019 לומד ומתרגל יוחאי תחת הנחייתו של זן מאסטר דה אנג סונים.

שיטת השער פותחה בשנת 2010. מאז הוכשרו מאות תלמידים לעבודה עצמית ולטיפול באחרים, וכן הוסמכו מורים נוספים לשיטה. תחת הנחייתו של יוחאי ישראלי, שיטת השער ממשיכה להתפתח ולהשתכלל כל העת, תוך שמירה על הקוד הגנטי שלה.

קהילת תלמידי השיטה — מטפלים, מורים ואנשים המשתמשים בה לצורכיהם האישיים — מהווה חלק מרכזי בהתפתחותה המתמשכת. הידע המצטבר מתוך העבודה המעשית מאפשר לשיטה להמשיך להתעדכן, להתחדד ולהישאר מחוברת לאתגרי החיים האמיתיים.

שיטת השער איננה אינטגרציה של טכניקות משיטות טיפול מוכרות - אלא גישה חדשנית להבנת האדם וההשפעות הפועלות עליו. הבנה זו הולידה מתודולוגיה ממוקדת והוליסטית כאחד, ויכולות עבודה שלא היו אפשריות קודם לכן.

לצד חדשנותה, שיטת השער נמצאת בהלימה עם עקרונות הפסיכולוגיה הבודהיסטית ועם סוטרות היוגה של פטאנג'לי, ומיינדפולנס מהווה עמוד תווך בתוכה. מעבר לכל שכבר ידוע על יתרונות המיינדפולנס, לא ניתן לקלוט ולהבין את המשוב שמתקבל ממערכת ההפעלה ללא היכולת להיות מודע למה שקורה בגוף ובהכרה.